לפעמים כשאני חושבת על האיש העצוב שהוא בעלי, מתכווץ לי הלב. הוא כמעט אך פעם לא שמח. כשהכרתי אותו חשבתי שהאהבה שלי תעשה אותו שמח, אבל עכשיו אני מבינה שזה לא עובד ככה.
לפני כמה שבועות או חודשים הרגשתי שהאהבה שלי לעצוב נעשתה יותר צלולה. הרגשתי שהוא, כמו כל בן אדם בעצם, שווה יותר מסך הדברים המקולקלים שבו.
אתמול בערב אמרתי לו: זה נכון שאתה מדוכא, אבל אתה עוד דברים. ואז נתקפתי השראה ואמרתי שלכל אדם מגיע להיות מחובר ל״עוד דברים״ שנמצאים מעבר למה שכביכול מגדיר אותו.
מה ה״עוד דברים״ שלי?
בבוקר התינוקת עמדה וחיכתה בפתח חדר השינה עם כדור ולא העזה להיכנס. אביה העצוב התקשה לקום לשחק איתה והיא שומרת רק לו את הכדור.
קשה לו שקשה לו לשמוח בה. הוא בעצם אף פעם לא רצה ילדים.
אימהות ישורון 
קווץ' בלב. איך בטקסט קצר כל כך הצלחת להעביר לי שלוש נקודות מבט שונות: שלך, של האיש העצוב ושל הילדה.
אהבתיאהבתי
לא חשבתי על כך. תודה 🙂
אהבתיLiked by 1 person
לא חשבתי על כך. תודה
אהבתיאהבתי
תיאורי התינוקת נוגעים ללב.
ותתחדשי על הבלוג הזה כאן.
אהבתיאהבתי
תודה יקרה. כיף שאת כאן
אהבתיאהבתי
שמחה לגלות אותך.
אהבתיLiked by 1 person
הרגש הדדי
אהבתיאהבתי