עומד להיות לי חורף מופלא

בספטמבר שעבר התחלתי לעבוד במרכז טיפולי לילדים שננטשו וכעבור חודש המשפחה שלי התפרקה.

התינוקת לא הצליחה לדבר ובנוסף התחילה לגמגם. ראו שהיא מתפוצצת מדברים שהיא רוצה להגיד ולא מצליחה. אני לא הבנתי אותה והיא צעקה ובכתה. אחר הצהריים אחד, זמן קצר אחרי שהעצוב ואני נפרדנו, תוך כדי משחק היא דחפה לי כדור לפה ואמרה לי "את בוכה". הבנתי שזו הייתה דרכה להמחיש לי מה היא מרגישה עם הפה שלה שלא מצליח להגיד דברים. פעם אחת הצליחה בכבדות לשון להסביר מדוע היא כועסת עלי. "את גדולה ואני קטנה" אמרה ורקעה ברגליה. בכל פעם שהייתה לא מרוצה ממני צעקה 'אבאלה'. זה היה כמו צביטה כואבת ומעצבנת. התאפקתי והתאפקתי. כאבו לי המפרקים, אבל לא התפרקתי. בת שנתיים וחצי, אחר כך בת שלוש ולא הצליחה לדבר. הייתי שומעת ילדים בגילה מדברים ושנאתי אותם ואת האימהות שלהם.

בינואר היה לי קשר עם מישהו. חושבים שריבאונד זה המכה שהייתה מיועדת לאקס שפוגעת בחבר החדש. אבל זה לא בהכרח כך. במקרה של א', זה היה הדף של רגשות שהושלך עליו. הצורך שלי בחום והערצה הותך כלפיו בעוצמה והוא החזיר לי בעוצמות משלו. עכשיו אני מבינה שהוא הגיב למשהו שתקשרתי אליו באופן לא מודע. כנראה שגם אני הגבתי למשהו לא מודע אצלו, אבל לא הספקתי לקלוט מה זה. אותו הדף הביא בסופו של דבר לפרידה שלנו. הוא איש חכם והוא הבין שלא יהיה לו טוב איתי. הבנתי שזה מה שקרה למרות שהוא לא אמר לי. בשיחת הטלפון שבה הודיע לי על סיום הקשר הוא לא אמר מילה אחת של כנות. הוא דרש מיד להחזיר לי את הפיג'מה שלו, את 'זיכרון דברים' שהשאלתי ולקבל בחזרה את הפיג'מה שלו. למחרת שיחת הטלפון, חיכתה לי על הדלת שקית עם החפצים. הוא כתב ששכח את מברשת השיניים ואמר שיזרוק אותה אם הוא לא חשוב לי. פליטת הקולמוס, שלא ניחמה אותי. כעבור שלושה הימים התחיל לפתע הסגר הראשון.

הקיץ הבלתי נסבל פרץ כמו שהוא תמיד פורץ – באכזריות. באוגוסט הייתי כל כך מותשת שבקושי עליתי במדרגות. הכנסתי לעצמי לראש שאני סובלת מאי ספיקת לב והלכתי לרופאה. הלב שלי היה מחוץ תחת המשקל העצום שרבץ עליו. אבל בקיץ הזה התינוקת התחילה טיפול אצל קלינאית תקשורת והיכולות המילוליות והאינטליגנציה שלה התפרצו והתפוצצו. היא הפכה לחזקה וחצופה. עכשיו כשאני מתעצבנת עליה היא עונה לי, מחנכת אותי. מודיעה לי שאסור לי לדבר אליה לא יפה. אני מרוצה מזה מאוד. היא לא תהיה כמוני ולא תיתן לאף אחד להקטין אותה.

אחרי שקראתי שירי אהבה של העצוב לעצובה כלשהי שאינה אני, השתחררתי ממנו. עכשיו אני לא אוהבת אף אחד. זה מוזר לא לאהוב אף אחד. מעולם לא קרה לי. משוחררת מצילה של אהבה משעבדת, מכאיבה, מתעתעת ומטרללת, אני חשה שצפוי לי חורף מעולה.