הכאב מפורר אותי מבפנים (אבל אני יציבה, אני עומדת. גאה בעצמי).
למה נכנסתי בכלל לבלוג שלו? הייתה לי נבואת לב. אני והפסיכולוג מבררים את זה עכשיו בטיפול. הטיפול הזה מגיע לעמקי העמקים. כמעט ריחוף. אני התגלמות כל מה שנכתב על אבל. אין למידה עמוקה יותר מאובדן ואין כוח גדול יותר מהיכולת לשחרר. זה קורה אצלי בתהליך איטי, יסודי ומייסר. נדמה לי שאני מריחה השלמה מתקרבת. איזה ריח יש להשלמה? עשבים מוזרים ועזים. לכאב ריח אינטימי של גוף. יש רגעים שאני אסירת תודה על הכאב הזה ועל מה שאני לומדת ממנו ויש רגעים שאני נמעכת תחתיו.
אימהות ישורון 